בלוג יהדות חברה וקהילה

הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (ו' ד') טבוע עמוק בעם ישראל ומלווה את היהודי במשך כל ימי חייו – מלידתו ועד מותו. מה משמעותו?

בעל ספר החינוך מגדיר זאת כ"מצות אחדות ה' שנצטווינו להאמין כי ה' יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד בלי שום שיתוף". כלומר, זוהי הצהרת יסוד של המונותיאיזם – האמונה בא-ל אחד.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה רואה בפסוק הוכחה פילוסופית, לכך שהא-ל אינו גוף: "והואיל ואינו גוף, לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהיה נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד". אם כן, נוסף לאמונה בא-ל אחד, יש כאן הצהרה לגבי מהות הא-ל.

רש"י מחלק את הפסוק בין הווה לעתיד: "ה' שהוא א-לוהינו עתה ולא א-לוהי האומות .. הוא עתיד להיות ה' אחד". היכן כתובות בפסוק התוספות הללו "ולא א-לוהי האומות", ו"עתיד להיות"?

כדי להבין את פירושו של רש"י ראוי שנעיין בדברי הראב"ע השואל, מדוע מופיע שם ה' פעמיים בפסוק, הרי אפשר היה לומר: "ה' א-לוהינו אחד". "ואם כן מה טעם לאומרו פעם שנית?" ומשיב, ששם ההוי-ה הראשון הוא שם עצם ממש – שם הא-ל, ובפעם השנייה בפסוק הוא משמש כשם תואר, במשמעות היה – הווה ויהיה. דבריו אלו יסייעו להבין את דברי רש"י; הוא רואה בהדגשה 'א-לוהינו' – שהוא שלנו ולא א-לוהי האומות, ואת החזרה השנייה של שם השם, הוא מסביר מלשון הוי-ה – יהיה, שהוא עתיד להיות ה' אחד לכל האומות. ולפי זה פירוש הפס' יהיה: שמע , אתה עם ישראל, הָבן והתבונן, ה' שהוא כעת רק א-לוהינו, יהיה בעתיד ה'אחד' של כל העולם, ותפקידכם להפיץ רעיון זה.

הרמב"ן מעיר, שבדרך כלל משתמש משה בלשון "ה' א-להיך" או "ה' א-להיכם", אבל כאן הדגיש משה "ה' א-לוהינו", כי לא רצה להוציא עצמו מן הכלל.

הרשב"ם מפרש: "ה' הוא לבדו א-לוהינו ואין לנו א-לוה אחר עמו" (אחד=לבדו).

ראוי לציין שתפילת "עלינו לשבח" כוללת את שתי הפרשנויות הנ"ל: החלק הראשון מדבר על הא-ל הלאומי של עם ישראל: "שלא עשנו כגויי הארצות"; "הוא א-לוהינו ואין עוד אחר". ואילו הקטע השני מתייחד ב"תיקון עולם במלכות שדי" וקבלת עול מלכות ה' לעתיד לבוא ע"י "כל יושבי תבל" – אמונה אוניברסאלית. ולא פלא הוא שתפילה זו, שביסודה נאמרת ברה"ש (שהרי כל האנושות עומדת למשפט), מסתיימת במלים זהות של 'שמע': "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכ' י"ד ט'). ויתרה מזאת, הן 'שמע' והן 'עלינו' – פותחות ומסיימות במלה 'עֵד': שמע... אחד; עלינו... אין עוד – על כן... ה' אחד (שני עדים). ולא פלא הוא שאנוסי ספרד קידשו שם שמים והעידו על אחדות הבורא, כשתפילת ''עלינו לשבח... ה' אחד'' בפיהם. וגם אנו – מתחילים את התפילה ב'שמע' ומסיימים ב'עלינו' כדי לחתום עם הרעיון הנשגב, שכל האנושות תתאחד באחרית הימים בהכרת רוממות ה' וייחודו – "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". (וראוי שלא נרוץ החוצה כש"עלינו" בפינו).